אז מי שהוא מוזיקאי לא מבין על מה המהומה, שהרי: להקליט? כולם עושים את זה כל הזמן וגם פחחחח
ומי שאינו מוזיקאי חושב לעצמו "זה בטח נורא מסובך! מה? באולפן והכל?"
אז האמת שזה בערך בדיוק באמצע של שני הדברים האלה- בימינו להקליט זה דבר די פשוט ברמה הטכנית: צריך כרטיס קול ותוכנה.
להקליט טוב זה כבר עניין לא פשוט ואני בכלל לא מדברת על ה"חומר" עצמו, כלומר, המהות אלא דוקא על כל המסביב.
ברמה הטכנית
אני מקליטה בניואנדו על המחשב נייד שלי שהוא סוני וואיו עם מעבד קור-טו-דואו ו 3 דג'יגות של זיכרון. (עלה רק 3000 ש"ח, אני גאון שופינג) דרך כרטיס קול של Echo ששמו אודיו-פייר4 (מתחבר בFireWire) הגיטרות הן Reverend ClubKing 290 שהיא הגיטרה האהובה שלי והמהממת שאני הכי אוהבת בעולם ובס של דפנה שהוא סקווייר (נורא כיף לנגן עליה) מיקרופון של שור (SM-57) אוזניות המשרד שלי שכבר כתבתי עליהן פעם והכל ביחד נראה ככה:
העניין האמיתי הוא הפניוּת, מציאת הזמן, ייצור הזמן במקרה שלי.
אשתי והילד נתנו לי את הבית לעצמי לשעתיים וקצת שבהן הספקתי "להקים את האולפן" (בערך 15 דקות) להקליט בס, גיטרה ראשונה, גיטרה שניה, שירה, קולות, עוד קולות, עוד גיטרה, שוב שירה, את הבס מחדש, ערוץ של קולות משונים ולקפל חזרה את "האולפן".
מסקנות:
להקליט זה נורא נורא נורא נורא נורא כיף, בחיי, אני מפחדת מזה כבר כל כך הרבה שנים, זה ממש מטופש שלא עשיתי את זה בעבר זה פשוט אדיר, מה שכן- אני לא כ"כ טובה בזה (עדיין).
סיפור קצר: כשהייתי ילדה שלחו אותי לחוגים, אחד מהם היה חוג אומנות פלסטית. אני מאוד לא מוכשרת בדברים האלה, ממש ממש גרועה, באמת. אבל מה שבעיקר זכור לי כחוויה מתסכלת (היה כיף החוג והכל, כן?) זה הפער העצום בין מה שאני מסוגלת לדמיין בראש לבין היכולת שלי לבצע אותו: כך בדיוק הדבר עם הקלטות- אני חושבת שאני טובה ב"סאונד" אני מאוד אוהבת את הטעם שלי ואני יודעת לזכך את הרצונות שלי אני יודעת בדיוק איך אני רוצה שדברים ישמעו באיזה צבע, עם איזה אפקט, מה יהיה המיקום שלהם במיקס- הכל קומפלט.
הפער בין היכולת שלי לדמיין את המיקס לבין היכולת שלי להשיג אותו הוא מתסכל עד מאוד.
אולי זה בגלל שאני לא יודעת לכוון ווליום של כניסה כמו שצריך שיצא גם בריא וגם לא בדיסטורשן או כי אני לא מכירה בכלל את האפקטים בתוכנה ומעולם לא השתמשתי באפקטים דיגיטליים (אני בחורה מאוד אנלוגית כשזה נוגע לאפקטים). הסיבות לא חשובות, התוצאה היא מה שחשוב.
אבל תכלס- יותר מהכל זה גרם לי לרצות להקליט עוד מיליון פעמים ולהשתפר בזה ובסוף לדעת איך לעשות את זה כמו שצריך שזה דבר מאוד חריג אצלי כי לרוב דבר שאני לא טובה בו באופן קיצוני וחריג בנסיון ראשון זה משהו שלא ארצה להתמיד בו.
אז מזל טוב לי שמצאתי משהו שאין לי אליו בכלל כישרון גולמי וטבעי אבל אני מוכנה להתמיד בו, עכשיו כל שנותר הוא למצוא עוד זמן- זה לא יהיה קל.
** תוספת של קריאה שניה: פתאום הבנתי שכשאומרים "הקלטתי בפעם הראשונה" אז זה קצת סותר את העובדה שהקלטתי כבר שני אלבומים וחצי עם העוגיות, אז רק למען ההבהרה: "הקלטתי" מדובר כאן על האספקט הטכני במובן "הייתי האדם המקליט" ולא זה המוקלט.
שום דבר חדש 
זה קסם אמיתי שגם אני עוד לא יודעת לייצר לבד. איכשהו נדמה לי שזה יקח שנים עד שאני אגיע לרמת הידע של האנשים שנמצאים סביבי, אז אני פשוט מוותרת מראש, למרות שאני יודעת שיום אחד זה יצטרך לקרות.. כיף לך. תתחדשי ותהני.
אהבתיאהבתי
זו אחת מהסיבות שבגללן לא ניגשתי לזה מלכחתחילה, אל תתני לזה לעכב אותך, יש בזה חירות מטורפת.
בלי להזכיר שמות יצא לי לראות אנשים מייצרים דברים כל כך נפלאים מציוד כזה ומטה ממנו שזה ממש גורם לי לרצות לא לעשות לעולם כלום.
אהבתיאהבתי
הכי כיף להקליט לבד
ואל תתני לאפקטים להפחיד אותך
הם בסה"כ אפסים (ואחדים) מסודרים איכשהו 🙂
אהבתיאהבתי
הערות לסדר:
1. שכחת לציין האם הבירה באה עם התוכנה או עם החומרה. יכול להיות שבירה אחרת הייתה נותנת תוצאות אחרות?
2. נושא הפער בין מה שיוצא לבין מה שאנחנו רואים זה נושא מוכר אצל כאלו ש'יש להם פוטנציאל אבל הם לא מממשים אותו'. כשיאיר ואחיו כן ירבו יגיעו לגיל הזה, את תראי את התסכול שהם יוציאו שכהפער הזה יכה הם בפעם הראשונה. זה קורה אחרי גיל 4 כי עד אז הקווים המקושקשים שלהם עדיין לא אמורים להגיד להם משהו. אחרי הגיל הזה, כשהם מנסים לצייר משהו ויוצא להם 'לא-דומה-בכלל', הם מקשקשים על הציור, קורעים את הדף וכיו"ב. זה זהמן שלנו להסביר להם שצריך לעבוד שוב ושוב על הפרטים, להתאמן על כל מיני דברים ואז זה יגיע. אם לא עובדים איתם על זה לאט לאט, הם פשוט נשארים עם הרעיון בראש, חוסר היכולת בידיים (שמה לעשות, יודעות רק מאימון) והתסכול בנפש, שנשאר שם. חקוק.
3. [פה יבוא טקסט]
אהבתיאהבתי
2. אוי ישי, לרגע ממש הרגשתי את העצב העתידי והתיאורטי של יאיר. אוף. זה נורא.
ועמרי- תודה על מילות העידוד.
אהבתיאהבתי
באת לי בזמן. אני בדיוק רוכשת כרטיס קול ומיקרופון. אז הצקה קטנה – למה את ה-sm-57 ולא את ה-58? סוס העבודה הידוע?
נראה כיף, כבר מדגדג במקלדות.
ולמה לא לצרף קובץ האזנה? 🙂
אהבתיאהבתי
האמת, למיטב הבנתי אין הרבה הבדל בין ה- 57 ל- 58 למעט צורת הראש אבל תכלס פשוט קניתי מה שתומר אמר לי.
אבל דוקא לגבי הכרטיס קול כן בחנתי אופציות- בתחום הזה אשמח לסייע.
אהבתיאהבתי
אני למדתי שה-57 הוא יותר לכלים וה-58 הוא יותר לשירה. בהתחשב בעובדה שאין לי באמת מושג, אעשה בסוף כשיאמרו לי.
באשר לכרטיס הקול, אני כרגע נוטה ל-
http://halilit.com/?action=recshow&subcat_id=22&item_id=812
המלצות/הארות/הערות?
אהבתיאהבתי
כן:
1. תקני בחו"ל ותבקשי שיביאו לך, זה הבדל מטורף
2. אין לך FireWire במחשב?
ה- USB עושה אחירות גבוהה.
(אחירוּת = latency – עכשיו המצאתי)
ומה שאמרת על ההבדל בין 57 ל58 זה מה שלרוב קורה על במות, ה- 57 מגביר את המגברים וה- 58 שירות.
אהבתיאהבתי
האינטרנט הזה, זה משהו. משהו.
0. תודה. זה שירות מדהים מה שקורה פה 🙂
1. זאת התוכנית
2. יש, מקיסטית שכמותי (למרות שיש ניידים ללא…) הכרטיס שקנית עולה (בחו"ל) כמאה ירוקים יותר. בארץ הבדל של כאלף שקלים, מדהים.
ההבדל הוא רק החיבור, לא? באמת, אחירות?
[יופי של מילה. מיד לשלוח לאקדמיה. מצד שני, היא נשמעת כמו עכירות וזה עלול ליצור בעיות.]
אהבתיאהבתי
דן-יה! גילינו את הנוסא לבלוג פופולרי.
מסתבר שכשכותבים משהו על מוזיקה, טכניקה, הקלטות וסאונד כל ההיפסטרים נכנסים לקרוא.
מהר לינק לגיאחה!
אהבתיאהבתי
איזה כיף לשמוע. תתחדשי!
זה כיף אדיר ממכר בטירוף ולא מפסיק לרגש גם אחרי כמה שנים של משחק.. כמות האפשרויות היצירתיות שזה פותח, יחד עם הזמינות זה יחד כיף גדול.
בענייני המלצות- אני עובד עם fireface 400 ואני מרוצה מאד- איכות מצוינת (לאוזניי), ויציבות ברזל בריאה שלמדתי מאד להעריך אחרי כמה מוצרים אחרים. קצת יותר יקר אבל שווה את ההבדל.
אני ממליץ חום גם על צעצוע נוסף שנקרא maschine שזה מין סמפלר תוכנה+חומרה+ספריה ענקית שהקפיץ אצלי את האולפן הביתי בגדול. גם למי שהוא לא מתופף ו/או חובב אלקטרוניקה/היפ-הופ, העובדה שאפשר בקלות להקליט תופים מכל סוג ומין ברמה יחסית גבוהה (ובעיקר, באופן מוסיקלי עם הידיים ולא עם עכבר באיזה פרוטי-לופס מעפן), משדרג לגמרי את כל ההקלטות ונותן מלכתחילה עמוד שדרה, נו אתם יודעים, של תופים. להקליט רק מול קליק זה פשוט לא זה. ואפשר עם תעודת סטודנט לקנות את 'גרסת הסטודנטים' באלפיה פחות.
אהבתיאהבתי
יא!
אוֹרי גנור! אני נרגשת.
ובקשר למס-שין שהוא המליץ עליו אז שמעתי את זה בהקלטה שלו ולא האמנתי שזה לא תופים אמיתיים, ככה, סתם, לחזק את דבריו.
אהבתיאהבתי
אגב, מורפלקסיס כתב על התהליך בין הרצון לבין המיקס. הלכתי לחפש את הפוסט אבל הוא סגור רק לנאמני הניוזלטר. הרשמי ומובטחת לך הנאה.
אהבתיאהבתי
אפשר תמיד לבקש ממנו. הוא דיי אדיר.
אהבתיאהבתי